תסתכלו עלי

סביב מערכת היחסים בין לוליטה הצעירה לאביה, סופר מפורסם שבצילו לא יכול לצמוח דבר – יצרה אנייס ז’אווי את סרטה השני. כמו ב”על אהבה וטעמים אחרים”, גם כאן מתגלה ז’אווי כאלופה בעיצוב דמויות ורגעים חברתיים. היא מתבוננת במיליה היצירתי: שחקנים, סופרים, זמרים, בשאיפות האומנותיות ובמאווים הרומנטיים. הגיבורים שלה פגומים, עסוקים בעצמם ובניסיון לזכות בתחושת ערך עצמי, והגדולה של ז’אווי היא האופן העדין שבו היא מתמודדת עם השאיפה הזו: בין אירוניה לחמלה. התוצאה היא דרמת מנהגים שראויה לתשומת לב.