וויפלאש

בזכות שאפתנותו, לוכד אנדרו את תשומת לבו של פלטצ’ר, מנצח תזמורת הג’אז של הקונסרבטוריון. פלטצ’ר מאמין בקו קשוח כלפי חניכיו, ומערכת היחסים המתפתחת בין אנדרו לבינו עתידה לאתגר את הנגן הצעיר עד קצה כוחותיו. ציר העלילה הזה משמש את דמיאן שאזל כדי לעסוק במצוינות ובדרכים המשונות שבהן היא ניתנת להשגה: שילוב של אכזריות, אלימות, לצד כניעה והשלמה. יש כאן הרבה ג’אז, כולל החופש הצורני שהיא מביאה, ובעיקר יש כאן צמד שחקנים בהופעות מעולות. מיילס טלר מצוין כתלמיד שקדן וג’יי־קיי סימונס מוכיח שוב את עוצמת הכריזמה והכשרון שלו.