החודש לפני חמישים שנה הלך לעולמו הסופר ריימונד צ'נדלר וזוהי הזדמנות מצוינת לערוך מחווה קטנה לאחד הכותבים המעולים של המאה העשרים, אדם שלצד השפעתו הרבה על ז'אנר ספרות הבלש, היה בעל זכויות רבות בצמיחתו של הסרט האפל.

צ'נדלר נולד בשיקאגו ב-1888 ובגיל שבע עקר עם אמו לאנגליה, שם גדל והתחנך. שנותיו באנגליה, חינוכו בבתי ספר פרטיים ותחילתה של קריירה בשירות הציבורי הבריטי קיבעו אצל צ'נדלר, משעה שחזר ללוס אנג'לס בגיל 24,  את תווית האאוטסיידר - בוודאי אם שואלים את המבקרים והביוגרפים שקמו לו. זהו כמובן איפיון מרכזי בדמות העיקרית שברא, זו של הבלש הפרטי פיליפ מארלו: לוחם בודד, קשוח ורומנטי, היוצא להשיב את הסדר הנכון לעיר שאינה יודעת תרבות מהי. בין אם כך חש צ'נדלר - אנגלי מנומס בלוס אנג'לס - אם לאו, הנטיה לכתיבת פאלפ לא הופיע אצלו אלא שנים מאוחר יותר, אחרי שנלחם על אדמת צרפת במלה"ע השניה, התמחה כרואה חשבון והתחתן, כחודש לאחר מותה של אמו שהתנגדה לנישואין, עם אשתו של ידיד המבוגרת ממנו ב-18 שנה. הוא עשה חיל בעבודתו, והתמנה לסגן נשיא חברת נפט ב-1932, אבל במקביל התדרדר לאלכוהוליזם, העדרות מהעבודה ואף ניסה לשים קץ לחייו - מעשים שהובילו לפיטוריו. ברגע הזה, עם קצבה קטנה שפרנסה אותו, החלה קריירת הכתיבה שלו. החל ב-1933 הוא פרסם סיפורי מתח קצרים שזכו להצלחה הולכת וגוברת, וב-1939 פרסם את הרומן הראשון שלו: "השינה הגדולה". עם ההצלחה הספרותית באו הצעות העבודה מהוליווד וצ'נדלר כתב עם ווילדר את "ביטוח חיים כפול" (1944) (ווילדר: "הוא לא אהב את המבנה התסריטאי. הוא היה בלאגניסט. אבל הוא ידע לכתוב משפטים יפים... ממנו למדתי מהרגע הראשון איך כותבים דיאלוג אמיתי"), "הדאליה הכחולה", ועם היצ'קוק כתב את "זרים ברכבת" (בזוגיות שלא עלתה יפה וסיימה את הקריירה ההוליוודית של צ'נדלר) - אם כי מרבית תרומתו לתסריט נעלמה בגרסה הסופית. במקביל רכשו האולפנים את הזכויות לקולנוע של מרבית ספריו שעובדו בהדרגה לסרטים, בהם "השינה הגדולה" (עם בוגארט ובאקול בשנת 1946) ואחרים.

העישון הכבד ובעיקר הנטיה לשתיה מרובה פגעו בבריאותו של צ'נדלר שנאלץ להתאשפז פעמים מספר. ועם זאת, הקריירה הספרותית שלו נמשכה: הוא פרסם שבעה רומנים בלשיים והיה בתחילתו של השמיני כאשר נפטר, רגע לפני נישואיו השניים, במרץ 1959.  הוא היה בין 70.

גדולתו של צ'נדלר הוכרה עוד במהלך חייו בתור אחד הסופרים המבריקים של ז'אנר הבלש - לא בשל התחכום העלילתי, אלא בזכות סגנון ספרותי נדיר. צ'נדלר שיכלל את הקול המספר שהופיע אצל דשיאל האמט (וגיבורו הקבוע סם ספייד), וברא דמות גברית חד פעמית שקולה הפנימי המוביל את הסיפור הוא תערובת בלתי מנוצחת של תכונות סותרות: אצילות וגסות, ציניות ורומנטיקה, בדידות לצד הושטת יד לזולת. לא זה המקום להכנס לכל הניואנסים והמשמעויות של איפיונים אלו - ולא בטוח שזה העיקר. אצל צ'נדלר העוצמה נובעת בראש ובראשונה מן הפיתולים הלשוניים, המקצב, המעבר בין מודוסים לשוניים, עולם הדימויים. כל אלו מעניקים לכתיבתו, בתוך ז'אנר אלים וזול, מימד פואטי שיש בו כמובן מידה של אירוניה עצמית, על עצם השימוש בשפה שכזו בתוך ז'אנר שכזה. כך או כך, השפעתו של צ'נדלר היתה עצומה - היא שחררה את הז'אנר מכבליו והפכה אותו לפופולרי ולגטימי, והפכה את עולם הפשע והבלש שבתוכו לסוג של מוסכמה, שמתוכה צמח בין השאר הפילם נואר.

הפילם נואר - אותו ז'אנר קולנועי שפרץ בהוליווד בשנות הארבעים ושעיקריו הן עלילות פשע המוגשות באריזה כמעט אקספרסיוניסטית - נחשב היום כמבטא את חרדותיה של אמריקה לאחר מלה"ע השניה - החל מחששות על אופיה האפל של הנפש האנושית ועד לחשש מפני השחרור הנשי שהובילה המלחמה. צ'נדלר, שיצירותיו היו מן הראשונות בז'אנר זה, סייע בכתיבתו לגבש לא רק את חוקי הז'אנר (הדמויות, המקומות, הפשעים, האינטרסים וכו') אלא בעיקר את האווירה - דחוסה, דקדנטית, נטולת ערכים.

מתוך שלל הסרטים שבהם צ'נדלר היה שותף כסופר או כתסריטאי, נקרין החודש שניים: "ביטוח חיים כפול" - הפילם נואר הקלאסי של בילי ווילדר ו"השינה הגדולה" - עיבודו המצוין של הווארד הוקס לרומן הראשון של צ'נדלר.

Thanks: U.S.A Embassy, Hollywood Classics, UCLA Film and Television Archive