רגע של תמימות

גבר בשנות הארבעים ששירת במשטרת השאח, פונה לבמאי מוחסן מחמאלבף ומזכיר כי הבטיח לו תפקיד בסרט. כעשרים שנה קודם לכן, במהלך נסיון לחטוף את נשקו, דקר מחמאלבף, אז מהפכן בן 17, את אותו שוטר ממש והושלך לכלא. הרעיון שמציע הבמאי למי שהיה קורבנו פשוט להפליא: כ"א מהם ישחזר את האירוע מנקודת הראות שלו. השוטר בדימוס בוחר בשחקן שיגלם אותו אבל אין שום דמיון ביניהם. אח"כ הוא מעמיד את בן דמותו במקום שבו בילה את המשמרת ומספר כי בסמוך למועד ההתרחשות הדרמטית, התאהב בעלמת חן שחלפה ברחוב. עוד לפני שהספיק להעניק לה את העציץ שרכש, נדקר, ועקבותיה נעלמו לעד. בינתיים מכין מחמלבאף את גירסתו שלו שאין לה כמובן שום קשר עם הדרך שבה רואה יריבו את מצב הדברים ובכלל, מסתבר כי הבחורה הנ"ל עבדה בשירות המהפכה... סרט אינטליגנטי שנון ואירוני, המנסה לבחון כיצד משפיעה המציאות על התפיסה הקולנועית ולהפך. כמו בקומדיית אבסורד קלאסית, נפתחת בפנינו תיבת פנדורה הנשענת על תסריט מדוייק להפליא שיש בו הכל חוץ מתמימות - כל עדות פשוטה על העבר סותרת את העדות שבאה לפניה, וחוזר חלילה. אין כאן קביעות חד-צדדיות באשר למקומה של האמת בסיפור, ולא תמיד ברור היכן נגמרת המציאות ומתחיל הקולנוע, היכן נגמר הקולנוע ומתחילה המציאות.