סגור
לתכנית החודשית

מחווה למרלון ברנדו

הסרט התיעודי "הקשב לי מרלון", המגיש דיוקן אינטימי מאד של מרלון ברנדו, הוא הזדמנות נהדרת לערוך מחווה לאחד מגדולי השחקנים שקמו לקולנוע.

ברנדו נולד בשנת 1924, ונעוריו עברו בנדודים בעקבות משבר הנישואין של הוריו. הוא נשר מאקדמיה צבאית, החמיץ את ההזדמנות להתגייס למלחמת העולם השניה, התגלגל לניו יורק והחל לפקוד את אולפן השחקנים – בית הספר למשחק שהוקם על ברכי שיטת המשחק האינטימית של סטניסלבסקי. כאן, בהדרכתה של סטלה אדלר, גילה ברנדו את המשחק. בראשית שנות החמישים הוא הגיע לקולנוע, ופרץ לתודעה עם הופעתו בעיבוד למסך של "חשמלית ושמה תשוקה" בה כיכב בברודווי. סגנון המשחק החדש שלו – ישיר, אינטנסיבי ונטול מחיצות, היה חדשני לגמרי. בשנים שאחרי מלחמת העולם השניה, כאשר ארה"ב התמודדה עם השינויים החברתיים שיצרה המלחמה, ברנדו הביאה למסך גבריות מסוג אחר לגמרי: פיזית, יצרית ורגישה – רחוקה מאד מהדימוי שיצר דור הכוכבים הקודם (נניח: המפרי בוגרט, ג'יימס סטיוארט או קארי גרנט). הופעותיו הבאות בקולנוע, ב"הפרא" וב"חופי הכרך" (עליו זכה באוסקר) כבר הפכו אותו לכוכב ובמידה מסוימת לפניו של דור שלם שאינו מסתגל אל הסדר החברתי.

דומה כי קשיי הסתגלות פגעו גם בברנדו עם הפיכתו לכוכב. בעשור וחצי הבאים, נדמה היה שהוא מתקשה לממש את כשרונו באותה עוצמה. רק בראשית שנות השבעים הוא ישוב למרכז הבמה עם "הסנדק", עם הופעה חשופה ב"הטנגו האחרון בפריז", שבה נדמה כי הלך עד הסוף עד לטשטוש הגבולות בין השחקן לדמות, ועם הופעה מיתית, חריגה ומהפנטת ב"אפוקליפסה עכשיו". מאז ועד למותו בשנת 2004, המשיך להופיע מדי פעם בקולנוע, מתפקידים בעלי משמעות תרבותית כאביו של סופרמן ועד לתפקידים מחוייכים למדי, אך תמיד נדמה היה שברנדו משייט בקולנוע - בהנאה לעתים אך ללא תפקידים בעלי משמעות. תוכנית המחווה החודש, היא הזדמנות לגלות שוב את ברנדו, את האופן שבו הגדיר מחדש את מלאכת המשחק, בכריזמה שספק אם היתה דומה לה.

הקשב לי, מרלון

בימוי: סטיבן ריילי
| 102 דקות

הבמאי סטיבן ריילי משתמש בקולו של ברנדו כדי להזמין את הצופים לשיחה אינטימית ומרגשת מאוד, שבמהלכה חושף אחד השחקנים האינטליגנטיים שידעה הוליווד את הפן הרגשי שהקפיד כל חייו להסתיר. 

חשמלית ושמה תשוקה

בימוי: איליה קאזאן
| 122 דקות

מערכת היחסים בין בלאנש, צעירה שבירה ממשפחה דרומית שירדה מנכסיה, לבין אחותה ובעלה המתגוררים באיזה חור בניו אורלינס – הפכה לאחד מסרטי המפתח בתולדות הקולנוע האמריקאי. סטנלי קובלסקי של ברנדו הוא ארי בסוגר, יצרי, אלים, חשוף רגשית. בקיצור, זוהי קלאסיקה נועזת שאסור להחמיץ. 

הפרא

בימוי: לזלו בנדק
| 79 דקות

כאשר מנהיג כנופית האופנוענים “המורדים השחורים“, ג‘וני סטרלבר, מתאהב בבתו של השריף עליו עליו לבחור בין אורח חייו המרדני עם חבריו, או שמא לרכב אל הזריחה עם מצפון נקי. “הפרא“ הגדיר את הקונפליקט של דור שלם ביחס לשמרנות הבורגנית של שנות החמישים. 

חופי הכרך

בימוי: איליה קאזאן
| 108 דקות

המאפיה משתלטת על רציפי נמל ניו יורק של שנות ה־50 ועל האגוד המקצועי. אחד הסוורים נאלץ להתמודד עם סוגיה מוסרית חמורה ליצירת מופת שחוצה בקלילות את מחסומי הזמן. יש כאן את כל האיכויות של קאזאן – במרכזה הכריזמה החורכת של מרלון ברנדו. 

הסנדק

בימוי: פרנסיס פורד קופולה
| 175 דקות

יצירת המופת הקלאסית של קופולה משרטטת את חייה של משפחת קורליאונה. עם ההופעות המאופקות של בראנדו ופאצ’ינו – שהפך כאן לכוכב – נוצר אפוס שבו הגשמת החלום האמריקאי נחשבת להצלחה גם היא מתרחשת מצידו השני של החוק. זוהי קלאסיקה שאסור להחסיר. 

הטנגו האחרון בפריס

בימוי: ברנרדו ברטולוצ‘י
| 136 דקות

פול הוא אמריקאי בגיל העמידה שמתגורר בפריס, ז‘אן היא צעירה מקומית. הם נפגשים בדירה ששניהם חושבים לשכור ומכאן מתחילה מערכת יחסים מינית מנוכרת. דור שלם חש בהלם למול סרטו של ברטולוצ‘י שהציע ביטוי אלגנטי לשאלות של שלהי הסיקסטיז – בין מתירנות לשמרנות, בין אינטימיות לניכור. 

אפוקליפסה עכשיו: הגרסה המלאה

בימוי: פרנסיס פורד קופולה
| 196 דקות

צוות ספינת סיור מקפיץ קצין מודיעין במעלה נהרות ויאטנם במטרה לחסל קצין בכיר שיצא מדעתו והקים לעצמו מללכה אכזרית במעבה הג‘ונגל. יצירה חד פעמית, עוצרת נשימה, תמיד רלוונטית. בקיצור, זוהי קלאסיקה שחובה להתמסר לה.

הפרא

בימוי: לזלו בנדק
| 79 דקות

כאשר מנהיג כנופית האופנוענים “המורדים השחורים“, ג‘וני סטרלבר, מתאהב בבתו של השריף עליו עליו לבחור בין אורח חייו המרדני עם חבריו, או שמא לרכב אל הזריחה עם מצפון נקי. “הפרא“ הגדיר את הקונפליקט של דור שלם ביחס לשמרנות הבורגנית של שנות החמישים.