גרטרוד

גרטרוד מסיימת את נישואיה לגוסטב, ו”מאמצת” מאהב, המלחין ארלנד ינסון. כאשר גם הוא אינו מגיע לסטנדרטים הגבוהים מאוד שלה, היא עוזבת גם אותו ויוצאת למעין “גלות עצמית של הלב”. מפלאשבקים במהלך תקופתה הקשה אנו מתוודעים לילדותה ולסיבת אידיאל האהבה הבלתי מושגת שלה. דרייר מתייחס לסרט כולו כאל אקספרימנט – יצירה בה יחיו יחדיו המילה והאימג’. אין כאן כמעט קלוז־אפים אלא שוטים ארוכים (89 במספר) והתוצאה, למרות גילו הקשיש של הבמאי, היא סרט חדשני, המציג דיוקן תקופתי בו “המציאות של העבר הופכת למציאות של המצלמה”.