ציפורים מתות

האם המין האנושי אוהב להילחם? האם תחרותיות אלימה היא אכן מופע התנהגותי בלתי נמנע? מה בדימויי מלחמה מושך את רוברט גארדנר בפרט, ומתעדים וצופים, בכלל? סרטו הקלאסי “ציפורים מתות” ניגש לסוגיות יסוד אלה באופן ישיר ובלתי בעייתי לכאורה, אך למעשה הוא נוגע בשורש ההוויה האנושית ובקונפליקט הראשוני של סוגיית תיעוד החיים. המצלמה שלו מקיפה את חיי היומיום של גיבוריו (שבט הדאני, פאפואה ניו גינאה – היום אינדונזיה): גידול החזירים, העבודה בשדות, טקסי המעבר ועוד – אך יותר מכל היא מציעה מבט נדיר וממוקד במשחקי הקרבות שחברות אנושיות מנהלות עם היריבים שלהם. הפרפורמטיביות של הקרב, וייצגו בסצנות אפיות – ערוכות למשעי – המונחות על ידי קול יודע כל – של מספר חיצוני וזר, מזמינות אותנו לגשת מחדש אל אותן סוגיות – התחכום הקולנועי של גארדנר מציב אתגר פרשני חדש.