תותי בר

פרופסור זקן ובודד נוסע לקבל תואר כבוד על פעילותו הרפואית. דרכו מפגישה אותו עם בני משפחה, טרמפיסטים ובעיקר חלומות זוועה שמטרידים את נשמתו. ברגמן מציע לנו מבט אל נפשו של גיבורו, אל חייו ומשבריו, והוא עושה זאת בתמונות שגם היום הן בלתי נשכחות. הופעה כבירה של ויקטור שיוסטרום הותיק מעניקה לסרט את לבו הרגשי. “אני תוהה לעתים אם אינגמר ברגמן בחייו הפרטיים הוא חסר תקווה כמו שמצביעים הסרטים שעשה בעשור האחרון. דבר אחד בטוח: הוא אינו אומר לנו כיצד לחיות, כמו שעושה רנואר...” (פראנסואה טריפו, 1971).