היוצר הארגנטינאי ליסנדרו אלונסו (1975), בנו של חוואי בקר אשר לא נאות להמשיך בעסק המשפחתי, בוגר אוניברסיטת Del Cine בבואנוס איירס, היה בן 25 כאשר עשה את סרטו הראשון – חופש La Libertad ; “מחוץ לבואנוס איירס אבל בתוך ארגנטינה.”
חופש (2001), שהשתתף בתחרות הרשמית של פסטיבל קאן ב־2001 וזכה בפרס המבקרים, סימן את אלונסו כאחד האמנים הבולטים והמסקרנים ביותר בקולנוע הלטינו־אמריקאי העכשווי. סרטיו הבאים של אלונסו: המתים (2004), ליברפול (2008) ורוחות רפאים (2006) התיאטרלי חידשו את ההבטחה של nuevo cine הארגנטינאי של שנות ה־90 על ידי כך שהפנו את הפוקוס מתרבות המיינסטרים האורבנית שהוכתבה על ידי רבים מהבמאים הבולטים של התנועה, וביססו מחדש את חשיבות הקולנוע המינימליסטי הקפדני שמכופף מסורות של סרט תיעודי ונרטיבי כאחד.
הסרטים של אלונסו מציעים וריאציות פואטיות על הבדידות הקיומית האנושית, מיוצגות על ידי הנוכחות והמסתורין של גיבוריו – שחקנים לא מקצועיים, ומעוגנות על ידי הממד הנרטיבי הדומה כמעט למשל. הנופים הפראיים, החשופים והחושניים שלוכדת מצלמת ה־35 מ”מ של אלונסו, מוצגים בקונטרסט בוטה לפנים הנחושות והקשות של גיבורי הסרטים. הדמות הראשית בכל סרטיו של אלונסו, עטופה מעטה חידתי שמאפיין נודדים בודדים הרודפים אחר מטרות מכוונות אך מעורפלות, בשיטוט וחציית אזורים מרוחקים – ערבות הפמפס האינסופיות בחופש, הג'ונגל הסבוך בהמתים, ארכיפלג ארץ האש הקפואה בליברפול ונוף המדבריות בפטגוניה ב־1882 בסרטו האחרון והחמישי במספר של אלונסו – ארץ שפע (2014)
ארץ שפע הוא מערבון פסיכולוגי, קופרודוקציה בינלאומית תקופתית. הסרט השתתף בתחרות הרשמית של פסטיבל קאן ב־2014 וקיבל את פרס המבקרים היוקרתי. בסרט זה מככבים לראשונה שחקנים מקצועיים, כאשר הבולט ביניהם הוא ויגו מורטנסן המהפנט, שמגלם גיבור הסרט קפטן דינסן הדני (מורטנסן אחראי גם על פס הקול של הסרט וגם נמנה עם מפיקיו). גם ארץ שפע עוסק בבדידותו של האדם ובמניע להמשך הקיום האנושי, אך בניגוד לארבעת סרטיו הקודמים של אלונסו שהתאפיינו בשוטים ארוכים, מתבוננים ודוממים, סרט זה רווי במלל ובטקסט בעל אופי הגותי אקזיסטנציאליסטי, וניכרת בו טקטיקת היסוד של מבע קולנועי המשלב בין חום וקור ורוח וכוכבים, שמעניקים לקולנוע של אלונסו את הצלילות המסתורית של חלום בהקיץ.